יפי נשק" טקסט" | zohar tal inbar

"יפי נשק" - טקסט

הציור הראשון בסדרה הוא הציור "נער עם כוס ריקה" (Boy with Empty Glass), בו בחור צעיר עומד כדמות בהשפעת הפיסול הרומי העתיק. בהתחלה הבחור רק עמד עם כוס זכוכית ששמתי בידו – בציור הקלאסי כדור בדולח ביד נער או ילד סימל כי העולם בכף ידו – אך בשלב מסוים של העבודה וללא מחשבה יתרה, הוספתי לו גם רובה. המודל שאותו ציירתי השתחרר זמן לא רב קודם לכן מהצבא, על רקע של דיכאון עמוק. שנה לאחר השחרור הוא יצא מהדיכאון וגם יצא מהארון. סיפורו של המודל התחבר לסיפורו האישי של בני, אשר לקה בפוסט-טראומה בעת שירותו הצבאי, ושני הסיפורים התחברו ביחד. מאז הבנתי שאי אפשר להפריד בין האובייקט לסיפור שהוא מעלה.

בציור "אקה הומו" ציירתי את הבן שלי בשיא התקופה הקשה שלו. באמצעות קומפוזיציות בהשראת ציורים קלאסיים שעסקו בנושאים מהמיתולוגיה היוונית ומהדת הנוצרית, ובייחוד מציורי ה-Ecce Homo, המתארים את הרגע שבו הוסגר ישו, לפני צליבתו. הציור מעלה שאלות לגבי התפקיד הכמו-דתי שהצבא ממלא עבורנו כחברה, ועל האופן שבו אנו סוגדים לדמות החייל, כמעין ישו אשר מכפר על חטאינו, שומר עלינו ואשר עינינו נשואות אליו. אותו חייל, אם נתפס בחולשתו, "ייצלב" על ידי הסביבה הלא-סלחנית, אשר רוצה לראות אותו מושלם.

ואם החייל הוא כמו ישו, הרי שאמו של החייל היא כמו מריה, אם ישו. עבורי, הדימוי של מריה לא הספיק כדי לתאר את החוויה שלי מול מה שהתרחש עם בני כאשר התגייס לצבא. התכונה שעניינה אותי יותר מכול היתה העיוורון שבו לקיתי אל מול ההתרחשויות, היכולת שלי לאפשר את ההתרחשות מבלי לשאול שאלות. במהלך המחקר שעשיתי סביב הסדרה גיליתי סיפור נוצרי על אישה בשם סנטה לוציה (אור באיטלקית), אשר נרדפה בשל אדיקותה ושעיניה נעקרו. בציור Santa Ora-lucia אני עוסקת באדיקות המובילה לעיוורון.

בשני ציורים אחרים בסדרה, "אם וילד עם זרי דפנה" ו"הילדים הישנים" (Two boys), אני רותמת את היופי של הציורים הקלאסיים כדי להעלות שאלות לגבי את ההסללה של הילדים הקטנים לתפקידם העתידי כחיילים.

Back